פסק-דין בתיק ת"א 3006-05

            התביעה

1.         התובעת ילידת 6.12.56, ובמועד הרלוונטי לתביעה שימשה כמורה בבית הספר יבנה בנתניה.

            ביום 24.6.98, השתתפה התובעת בפעילות לילית במסגרת בית הספר, במהלכה היו אמורים התלמידים לקחת חלק בהדגמת פעולות ההעפלה, כשחלקם על חוף הים וחלקם בספינה שהפליגה לתוך הים.

            לטענת התובעת, למרות תנאי מזג האויר והים הגועש, הועלו לספינה בצפיפות תלמידים משתי כיתות, ולא ניתנו להם חגורות הצלה או הוראות למקרה חירום.

            במהלך הפעילות, ובעוד הספינה מפליגה בים, נורה על ידי אחד ממפעיליה  זיקוק תאורה שנועד לאותת על מקום המצאה של הספינה, אלא שלטענת התובעת במקום שהזיקוק יאיר את השטח, הוא נפל לתוך הספינה פנימה, נחת על מיכלי הדלק והתלקח, באופן שגרם לשריפה ולחרדה עצומה לה ולתלמידים שהיו על הספינה, והיא לקתה בטראומה עליה לא הצליחה להתגבר מאז האירוע (להלן: התאונה).

התובעת טענה כי הנתבעת התרשלה כלפיה, ועל כן עליה לפצות אותה בגין כל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

2.         מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד מדינת ישראל (משרד החינוך) בהיותה מעסיקתה של התובעת, כנגד חברת כיף ים בע"מ ודן הצבי, כמי שהפעילו את השיט והיו אחראים לירי זיקוק התאורה, וכנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, כמי שמבטחת אותם.

            אלא שבהחלטה מיום 10.12.06, קבע בית המשפט כי התביעה כנגד הנתבעים כיף ים בע"מ, דן הצבי ומנורה בע"מ התיישנה, והורה על דחייתה באופן שמדינת ישראל - כמעסיקתה של התובעת - נותרה כנתבעת יחידה, וכמי שלטענת התובעת אחראית לאירוע ולנזקים שנגרמו לה בגינו (בש"א 3491/06).

3.         עיקר טענות התובעת כלפי הנתבעת הן כי היא לא נערכה כהלכה לפעילות הלילית הכרוכה בסיכונים, בשעה שהזמינה אותה ללא שבדקה את יכולתם של המפעילים לבצע אותה כראוי, בשעה שבמהלך הפעילות לא ניתנה כל הדרכה למורים או לתלמידים על הפעולות שיש לנקוט במקרה חירום, ובשעה שאפשרה את היציאה לשיט בתנאי מזג האויר ששררו באותו יום ושלא התאימו לפעילות.

 התובעת הוסיפה, כי לאחר האירוע ניסתה הנתבעת להסתיר ולטשטש את העובדות, והתנהלות זו  מצביעה על אחריותה  לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו לתובעת בעקבותיה. 

4.         הנתבעת טענה כי עשתה את כל הנדרש בטרם היציאה לפעילות, ווידאה כי מדובר במפעיל שיש לו ניסיון ורשיונות מתאימים, וביום האירוע היו תנאי הים ומזג האויר סבירים ומתאימים לפעילות המתוכננת.

            לטענת הנתבעת, התלקחות הזיקוק היתה אירוע חריג ונדיר, אשר לא ניתן היה לצפותו מראש, ואין להטיל עליה כל אחריות בענין זה.   

            הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד כיף ים בע"מ, דן הצבי ומנורה בע"מ (להלן: כיף ים ומנורה, בהתאמה), וטענה כי אם תוטל עליה אחריות, הרי שזו צריכה ליפול על שכמם של מארגני השיט, בהיותם אלו אשר קיבלו את כל ההחלטות המקצועיות והם אלו שגרמו לתאונה, כמו גם על המבטחת אשר ביטחה סיכונים אלו.

5.         מנורה התנערה מאחריותה לפי הפוליסה שהציגו כיף ים ודן הצבי, ולפיכך הוגשה על ידם  הודעה לצדדי ד' כלפי המבטחת וכלפי מדינת ישראל, בטענה כי אם תוטל האחריות עליהם,  הרי שעל נתבעות אלה לפצות את התובעת.

            אחריות הנתבעת לאירוע התאונה

6.         מוסכם על הצדדים כי הנתבעת הזמינה את השיט מכיף ים, אשר הפעילה את הספינה והיתה אחראית לביצוע הפעילות ולירי זיקוק התאורה (באמצעות עובדיה), כשאין מחלוקת שהזיקוק לא מילא את ייעודו, ובמקום להאיר את השטח הוא נפל לתוך הספינה.

7.         גירסתה של התובעת נפרשה בהרחבה בתצהירה, שבו תיארה את נסיבות האירוע, את ירי זיקוק התאורה, ואת נפילתו שהובילה לתאונה ולחוויה הקשה שעברה עליה:

" במהלך השיט בלב ים וכחלק מאותה פעילות... ירה מדריך... אחראי הספינה ו/או מי מטעמו .... זיקוק תאורה על מנת לדמות איתות....

לצערנו, זיקוק זה נחת הישר על מיכלי הדלק שהיו במרכזה של הספינה וגרם להתלקחות ולשריפת ענק על הספינה.